הרשות לניירות ערך לא חיה את הקשיים שיש לחברות ביום יום

| ד"ר צבי גבאי
24 במאי 2011

פורסם בעיתון גלובס, מאת אלה לוי – ויינריב, 24 למאי, 2011

 

"כשהייתי ברשות ניירות ערך, בכובעי כממונה על האכיפה, מה שעמד לנגד עיניי זה העבריינים, אנשים שמחפשים איך לנצל את נקודות התורפה, איך לנצל יתרון כזה או אחר במידע, בכסף, במעמד, כשהנפגע העיקרי מהפעולות האלה זה הציבור. כשאתה ברשות זו נקודת המוצא לכל פעולות האכיפה וזו הרגולציה שאתה עושה - רגולציה שתיתן מענה למקרה הגרוע מכול. היום אני עובד עם הרבה אנשים שהם בצד השני של הסקטור העסקי, ומבין שכל מה שהם רוצים בסך-הכול זה 'להגיע הביתה בשלום' כמילות השיר".

 

עו"ד-ד"ר צבי גבאי, לשעבר הממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך, "ערק" לפני חודשים ספורים לצד של התאגידים הגדולים במשק, כשותף במשרד עוה"ד גורניצקי, ופקח את העיניים. "זה כל-כך נכון ש'דברים שרואים מכאן לא רואים משם'", הוא אומר בראיון ראשון ובלעדי.

 

פחות משישה חודשים כעורך-דינם של כל המי-ומי בשוק ההון, מחוץ לחממת השירות הציבורי, הספיקו לו כדי לגבש כמה עמדות חדשות על המערכת והרגולציה שהיה חלק ממנה עד לאחרונה. "בחודשים האחרונים אני נמצא בישיבות דירקטוריון, מלווה מנהלים בחברות ציבוריות, וגיליתי אנשים שלא רוצים להסתבך, לא רוצים לעגל פינות ומאוד קשה להם. הנטל עליהם כבד, גם על ההנהלות וגם על החברות, בציות וברגולציה".

 

* ברשות לא מעריכים את כובד הנטל?

"הרשות חושבת על זה ושוקלת את זה, אבל היא לא חיה את זה. היא לא יכולה לחיות את הדילמות, הקשיים וההתלבטויות שיש לחברות ביום-יום. עבודת הרגולציה היא לא פשוטה, זה לא שיש תשובה קלה לכל שאלה, ויש המון שאלות כמו - אם משהו צריך לעלות לדירקטוריון או לא, צריך ללכת לוועדת ביקורת? איך? מה הנוהל? מה הדיווח? באיזה טופס צריך לדווח?. כשכל זה מתווסף על העיסוק בגוף הדברים, זה לא פשוט. יחד עם זאת, אנחנו נמצאים בתקופה שבה בכל העולם יש הגברה דרמטית של הרגולציה, וכך גם בישראל".

 

* יש אובר-רגולציה בישראל היום?

"אני לא חושב שאפשר להגיד בצורה קטגורית שהרגולציה היא מוגזמת, אבל אני כן חושב שמאוד-מאוד חשוב שהרשות תראה מי עומד לפניה, ולא תתייחס לכולם בדרגת העבריינים. במידה מסוימת זה קורה, אבל הייתי מצפה לראות את זה יותר. יכול להיות שהרגולציה המתגברת היא חלק מתופעת המטוטלת, של דברים שבאים והולכים, אבל צריך לשים לב לכך שהיא לא תהיה חזות הכול".

לפוזיציה החדשה שלו כשותף מומחה בתחום המשפט הכלכלי, ניירות ערך ועבירות כלכליות במשרד גורניצקי, הגיע גבאי (40) לאחר כשנתיים וחצי ברשות ניירות ערך, אך זו אינה הפעם הראשונה שהוא משקיף על השוק מנקודת המבט של הסקטור העסקי-פרטי. במהלך הקריירה שלו מנהל גבאי מאבק סמוי בין שליח הציבור, נציג המדינה והמערכת, התובע שחי בתוכו, לבין שאיפתו להיות הסנגור של אנשי העסקים, עוה"ד של התאגידים, זה שמבין את השוק, שרוצה לשמש פה למנכ"ל ולדירקטוריון מול הרשויות הדורסניות לעתים.

 

התחיל בפרקליטות

גבאי התחיל את הקריירה המשפטית שלו כתובע בפרקליטות תל-אביב בתחום הפלילי, שם טיפל, בין היתר, בתיק "עמותות הקש של ברק", יחד עם פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, והיועמ"ש דאז, אליקים רובינשטיין. אלא שבין הקדנציה הראשונה שלו כעובד ציבור, בפרקליטות, לזו השנייה ברשות ניירות ערך הפרידו מספר שנות עבודה כעו"ד במשרד עו"ד ניו-יורקי גדול, סקאדן-ארפס. שם עבד במחלקת עבירות צווארון לבן וליטיגציה, וייצג לקוחות פרטיים, נושאי משרה וחברות מול רשות ניירות הערך האמריקנית, מול התביעה הפדרלית ובתביעות נגזרות וייצוגיות שהוגשו נגדם.

במקביל, עשה את הדוקטורט שלו באוניברסיטת קולומביה בתחום ה"אלטרנטיבות להליך הפלילי", הנושא שהטריד את מנוחתו של התובע הפלילי לשעבר, שגילה כי מערכת המשפט בישראל "לא מושלמת". "לקראת סוף עבודתי בפרקליטות הייתה לי תחושת אי-נוחות במובן זה שהבנתי שהמכונה הזאת, מערכת המשפט, היא אולי הדבר הכי טוב שיש לנו, אבל היא לא מושלמת, וכשאתה מתעסק במשפט פלילי והמכונה לא מושלמת, זה אומר שיש תוצאות מעוותות, לא ראויות, לא טובות", הוא אומר.

באמצע 2008 התכוון לשוב לארץ עם אשתו ושתי בנותיו הקטנות ("הבנות עמדו לעלות לכיתה א' וזה היה עיתוי טוב"), ופתח במגעים עם פירמות עו"ד בארץ תוך כוונה להצטרף לפרקטיקה פרטית מובילה בתחום הליטיגציה הבינלאומית ושוק ההון. ואז, בעיתוי מושלם מבחינתו, נפתח המכרז לממונה על האכיפה ברשות ני"ע. את עו"ד פנינה גיא, הממונה על האכיפה דאז, הכיר מתקופת הפרקליטות, והמלצותיה על התפקיד עודדו אותו להגיש מועמדות. למרות אלמוניותו היחסית, גבר על מועמדות מובילות מפרקליטות מיסוי וכלכלה - עורכות-הדין אילנה ליפסקר-מודעי, חנה קורין ויהודית תירוש - ונבחר לתפקיד.

באותה תקופה גבר העיסוק במציאת פתרונות חלופיים לכלי הפלילי בתחום ניירות ערך, ולגבאי זה התאים ככפפה ליד. רגע לאחר שסיים דוקטורט אקדמי-עיוני בתחום, הוכנס גבאי אל לב העשייה והיצירה של כללי האכיפה המנהלית החדשים. הוא לא יכול היה לבקש יותר מזה.

לפני כשלושה חודשים נכנס לתוקפו חוק האכיפה המנהלית שעליו עבד גבאי במרץ בכובעו כממונה על האכיפה, תחת פרופ' זוהר גושן כראש הרשות. בשוק מדברים על "השינוי האכיפתי הרגולטורי החשוב ביותר מאז חוק הייעוץ בשנות ה-90", שמשנה לחלוטין את כללי המשחק ומאפשר לרשות להגיב מהר ובנחרצות על הפרות חוק מצד נושאי משרה, שעלולים לשלם מחיר אישי גבוה.

רשות ניירות ערך יכולה להטיל קנס של 5 מיליון שקל על תאגיד, קנס של מיליון שקל על יחיד, וקנס של 25 אלף שקל על יועץ השקעות, כאשר לפי החוק לא ניתן לבצע ביטוח או לקבל שיפוי על הקנסות. החוק מקנה לרשות גם סמכויות להדיח מנכ"ל מתפקידו, לשלול רישיונות ולהעביר מעיסוק. כל אלה בהליך מנהלי מהיר מאוד.

 

רשות חוקרת, שופטת ומענישה

גבאי: "זו באמת דרמה. זה התיקון הכי גדול לחוק ניירות ערך מאז חקיקתו. נוסד פה משהו חדש שלא היה בישראל לפניו. התהליך הזה ריתק אותי ומאוד רציתי להיות שותף לו, וכך היה. ליוויתי את חקיקת החוק מראשיתו, והייתי בכל הדיונים בוועדת הכספים. עזבתי את הרשות כשהחוק היה בשלבי סיום, ברגע שנגמרו הדיונים האמיתיים לגופו של עניין".

חוק אכיפה מנהלית עורר סערת רוחות בשוק ההון מראשית דרכו, שלא שככה גם לאחר שעבר בכנסת. הביקורת עלתה, בין השאר, סביב העובדה שהרשות קיבלה סמכויות נרחבות במסגרת החוק החדש ולמעשה, טענו בשוק, הפכה לרשות חוקרת, תובעת, שופטת ומענישה גם יחד.

גבאי: "אני מכיר את הביקורת, אך מה שעמד לנגד עיניי בכל התהליך, וחשוב שכולנו נזכור זאת, זה שלפני החוק היינו במצב שבו הרוב המכריע של ההפרות בתחום ני"ע בישראל קיבל מענה במערכת המשפט הפלילי. בעיניי זו הייתה מציאות בלתי נסבלת. אני לא מכיר מדינה מערבית אחרת שבה כל ההפרות בתחום ני"ע או רובן המכריע מתברר במשפט הפלילי. בארה"ב, רוב התיקים מתבררים בהליך אזרחי או מנהלי, ורק 20%-15% מהתיקים מתבררים גם בהליך פלילי".

 

* אך האם הפתרון היחיד הוא חוק שנוי במחלוקת, שנותן סמכויות עצומות לרשות ולעומד בראשה ושהשוק מתקשה לעכל אותו?

"זה חוק מאוד גדול ואפשר לדבר על הביקורת על הסעיפים השונים, אבל מבחינת רוח הדברים, כן, זה הפתרון הנכון. החוק התקבל לאחר תהליך ארוך שבו גם משרד המשפטים היה שותף מלא, אחר-כך הוא עבר בוועדת הכספים והתהליך הפוליטי עבד, והחוק הלך והשתנה והתעצב. אנחנו רוצים כלי אידיאלי אבל אנחנו חיים בעולם מציאותי ולא תמיד כל מה שאתה רוצה אתה מקבל.

"למרות שהייתי שותף לתהליך, לא תמיד דעתי נשמעה. לא הייתי לבד והיו דילמות והכרעות שיו"ר הרשות הכריע בהן, או שבמשרד המשפטים החליטו לפעמים לקדם קו ערכי מסוים. אני החלטתי שלא אתעקש על כל פסיק, ולכן אני לא בטוח שהחוק הסופי זה הדבר הכי טוב בעולם, אבל הוא ראוי. נכון שהתוצר הסופי חיזק מאוד את רשות ני"ע, אבל הוא תוצר שיותר טוב שהוא נמצא מאשר לא נמצא. עכשיו נטל הראיה והמבחן האמיתי הם של הרשות, איך היא תפעיל את המערכת הזאת".

 

* אנחנו צריכים לסמוך עליה?

"כן, אבל לא חייבים. קיימים בחוק מנגנונים של הגנה על זכויות הגוף המפוקח. אכן, ניתן יותר משקל ויותר סמכויות לרגולטור בגלל שזה הליך מנהלי, אבל בסופו של יום, הגוף שיחליט באמת איזה נורמות ראויות ואיזה לא, יהיה ביהמ"ש. גם בחקירה פלילית המשטרה לא רצה לבקש אישור מביהמ"ש על כל צעד ושעל. היא מנהלת את החקירה שלה, ואז בסופו של יום לפעמים יש לנו את הזיכויים במקרים שהמשטרה או התביעה לא פעלו נכון.

"אני משוכנע שהרשות מודעת לעובדה זאת היטב, וכאן גם הקישור לביהמ"ש הכלכלי שהוקם הוא קישור רלבנטי וחשוב, במיוחד בתחילת הדרך כשצריך להיות פיקוח אמיתי של ביהמ"ש על מה שנעשה. אני מקווה ומאמין, שרשות ני"ע תשכיל לנהוג במידתיות ובזהירות, אבל בשביל המקרים שיש מחלוקת אם אכן הרשות פעלה כראוי יש בתי משפט".

 

* מנקודת המבט החדשה שלך, שוק ההון שלנו מתנהל כשורה?

"אני רוצה להאמין שרוב החברות והפעילים בשוק ההון לא מחפשים לרמות. יש פיתויים, אבל יש אחוז מאוד קטן שבאמת ראוי להפעיל בעניינו את מערכת המשפט הפלילי. הרוב המכריע של השוק הם לא עבריינים שצריכים להיכנס לכלא, אבל גם בפני אנשים שהם לא עבריינים יש בכל פינה פיתוי. אם האכיפה המנהלית תיקח תיקים שללא ההליך הזה היו הולכים להליך פלילי, ותפנה אותם לערוצים אחרים, עשינו משהו גדול".

 

לא צריך לאמץ את כל מה שקורה בארה"ב

עוד "בייבי" של גבאי, שעשה לאחרונה את הצעד הראשון שלו לקראת הטמעה ויישום בשוק ההון - הוא תוכנית האכיפה הפנימית (מנגנון וולונטרי של כללים ודרכי התנהגות, שאותו מאמצת חברה מפוקחת כדי לוודא שכל עובדיה ומנהליה פועלים בהתאם לחוק), שאת כללי המסגרת שלה פרסמה הרשות בחודש שעבר. הרשות אומרת לראשי חברות: תראו לנו שעשיתם צעדי מניעה, תוכיחו שיצרתם תרבות של ציות, כללי התנהגות, ואז, אם למרות הכול יהיה כשל בחברה, המאמץ שעשיתם יעמוד לזכותכם, תהיה לכם הגנה, ותוכלו אפילו להיחלץ מאישום.

"יש פה פתרון מצוין לצורך אמיתי של אנשים, שלא נמצאים בכל צומתי קבלת ההחלטות בחברה, וחוששים מטעויות ומהפרות. כדאי להקשיב לפרסומים של הרשות על גיבוש קריטריונים ולאמירות של בכירים ברשות ני"ע מעל הרבה במות בחודשים האחרונים בעניין הזה. השוק צריך להקשיב לדברים האלה קשב רב ולא לבטל את זה".

 

* זה יכול למנוע מעילות בחברות או הפרה של החוק?

"תוכנית האכיפה הפנימית לא תמנע ממפירי חוק לבצע הפרה, היא תעזור למי שרוצה להימנע מלבצע הפרה מלבצע אותה, ובעיקר תעזור להנהלה - בהנחה שאנשי ההנהלה הם לא שלושת הקופים 'לא רואים, לא שומעים לא מדברים' - להראות שהיא פעלה נכון".

בארה"ב, מסביר גבאי, תחום האכיפה הפנימית התפתח במידה רבה על בסיס כוחות השוק. "הוא נתן מענה לצורך של שוק ההון. משקיעים מוסדיים שרצו לדעת על מה ילך הכסף שלהם, אם אתה אמין, אם יש יש לך בקרות פנימיות, ביקשו את זה. הרי הכספים בחברה יכולים להיעלם בין- רגע, לא רק מרוע, לא בגלל שמישהו הזרים אותם לכיסו. כך זה התפתח, אך דשדש, עד שהרשויות לקחו יוזמה ואחריות על התופעה הזאת, ונתנו לה תמריץ אמיתי להסכים להיכנס לתוך פרויקט כזה. התביעה הפדרלית החליטה שתוכנית אכיפה פנימית אפקטיבית תהיה פרמטר הן בהחלטה אם להעמיד חברה לדין או לא, והן בהחלטה על גובה הסנקציה".

 

* וכל מה שטוב לארה"ב טוב לישראל?

"אני נמצא בשוק הישראלי, גאה ושמח להיות חלק ממנו, ולא חולם על אמריקה. לא כל מה שקורה בארה"ב אנחנו צריכים לאמץ כאן. לכל אלה הנושאים עיניהם לארה"ב כדאי לשים לב שלא פשוט להיות מפר בתחום ני"ע בארה"ב, כי שם אתה חשוף גם להליך שנוקטת רשות ני"ע וגם להליך מקביל פלילי של תביעה פדרלית. הרשויות מאוד נוקשות.

"אני לא רוצה לראות בארץ שתאגידים ומנהלים צריכים להתמודד באותו זמן עם הליך פלילי ואזרחי שמניעה רשות שלטונית, שגם יד ימין וגם יד שמאל נגדך, כשהתביעה הפדרלית וה-ASS, שהוא גוף פדרלי, מניעים הליכים מקבילים בבתי משפט שונים ומעבירים מידע. זה איום ונורא. עם זאת, ברגע שגופים שלטוניים, גופי אכיפה, מדברים בשפה ברורה ואומרים לך - אם תהיה לך תוכנית אכיפה פנימית אפקטיבית, זה ישליך על הטלת האחריות עליך, זה מהווה תמריץ מעולה ומשפר את ההתנהגות בשוק ההון".

 

* יש מי שקורא לזה "מנגנון הלשנה". חברות צריכות להלשין על עובדים שלהן?

"זו לא הלשנה. אנחנו רוצים לתמרץ חברות לחקור ליקויים ולגלות. המטרה של כולנו היא שוק הון אמיתי ויעיל עד כמה שאפשר עם מידע אמין. נטל הראיה עכשיו יהיה על הרשות, אם היא באמת מעודדת אימוץ מנגנונים כאלה. זו שיטת המקל והגזר. בארה"ב עושים את זה מצוין. אתן דוגמה ממקרה 'סיבורד', שבו הייתה חשבת בחברה-בת שניפחה רווחים. כתוצאה מזה הדוחות של החברה-הבת והחברה-האם הציבורית היו מטעים. באמצעות מנגנונים פנימיים החברה גילתה את הליקוי, פיטרה את החשבת והודיעה על כך לציבור. זה הפך למקרה קלאסי, כי ה-SEC הוציא החלטה, שבה הוא אמר 'בגלל שהם פעלו כפי שצריך, אנחנו לא קונסים אותם בסנט אחד'. הם עשו את מה שציפו מהם לעשות. זה משהו שלא יזיק לנו ליישם בישראל".

 

* לסיכום, מה החזון שלך לשוק בשנים הקרובות? מה צפוי לנו?

"אתם יודעים למי ניתנה נבואה, אבל ככל שניתן אני צופה - וזה מתלבש גם עם תיקון 16 לחוק החברות ועם קוד ממשל תאגידי שבצנרת - שמהר מאוד חברות יאמצו את הכללים הללו של אכיפה פנימית. עלינו להבין באיזה תקופה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו הולכים. בעתיד הקרוב, חברה שביום פקודה יגיעו חוקרי הרשות למשרדיה, בשל איזושהי הפרה, ולא תהיה לה תוכנית אכיפה פנימית או שהייתה לה תוכנית, אבל היא הייתה במגירה ואיש לא הכיר אותה, יהיה לה מאוד-מאוד קשה לשכנע את רשות ניירות ערך, ובסופו של דבר את בית-המשפט, שהיא באמת ובתמים עשתה כל מה שיכלה כדי למנוע את ההפרה. כפי שאני רואה את זה, הממשל התאגידי, על כל כלליו וכליו, בהם גם אכיפה פנימית, כאן כדי להשתרש ולהישאר".

 

"אנחנו רודפים אחרי עצמנו מרפורמה לרפורמה בלי הכרה"

החודש (מאי) החליף פרופ' שמואל האוזר את פרופ' זוהר גושן בתפקיד יו"ר רשות ניירות ערך. גבאי, שעשה את הדוקטורט שלו באוניברסיטת קולומביה, שם לימד גושן טרם מינויו ליו"ר הרשות, עבד תחת גושן ברשות, ומסכם את הקדנציה שלו כ"קדנציה של עשייה".

"הרשות קידמה הרבה מאוד רפורמות בתקופת גושן. אלה רפורמות ברוכות וחשובות. הרשות גם מאוד התעצמה בשנים האחרונות, יש לה יותר כלים להתמודד עם השוק ועם תופעות שקורות בו".

אחרי המחמאות, כך גבאי, יש גם צד שני למטבע: "פה מגיע 'כלל ספיידרמן'. הדוד של ספיידרמן אמר לו: 'עם כוח גדול באה גם אחריות גדולה'. הרשות בקדנציה של פרופ' גושן רכשה וקיבלה הרבה כלים, כוחה גדל, ויחד עם זאת גם האחריות שמוטלת עליה היא גבוהה יותר. השוק בפירוש מצפה ממנה לעמוד בסטנדרט הגבוה ביותר בהפעלת החוקים החדשים, בהפעלת רגולציה וביכולת לראות נכונה מי עומד מולך - רמאי או בעל חברה עם 2.5 אנשים, שמגיע עם הלשון בחוץ ובנס מצליח להגיש את הדוחות הכספיים בזמן. צריך לזכור, שהליך אכיפה לא עושים בכל מחיר ולא תמיד, ואת זה הרשות לא תמיד זוכרת".

 

* ומה הרפורמות הבאות שצריכות להיעשות בתחום ני"ע לדעתך?

"מה שהכי נחוץ עכשיו זה ליישם את מה שהשתנה, והשתנו הרבה מאוד דברים. היישום הוא לא פחות חשוב מהחקיקה ומשינוי הנוף הרגולטורי. אנחנו בישראל רודפים אחרי עצמנו מרפורמה לרפורמה בלי הכרה. בארה"ב למדתי את ההבדל בין עו"ד ישראלי לעו"ד אמריקני - עו"ד אמריקני אחרי 20 שנה מתחיל לחשוב מחוץ לקופסה, עו"ד ישראלי אחרי 20 שנה מבין שיש קופסה.

ישראלים אלופים בחשיבה יצירתית, מהירה, אבל אנחנו במידה רבה נמצאים בשלב של כתיבת הספר, ולפני שאנחנו רצים לרפורמה הבאה, מאוד יועיל לנו לקחת את מה שיש - ללמוד, להבין ולהפיק לקחים בצורה מסודרת".

 

שגם הרשות תבקר את עצמה

גבאי מצפה מהרשות שתחיל על עצמה אותם סטנדרטים שהיא מבקשת מהחברות להחיל על עצמן. "יש דרישה לאכיפה פנימית ולנהלים פנימיים בתוך החברות, וזה מאוד נכון שדבר כזה יקרה גם ברשויות, ברשות ניירות ערך, ושגם שם יבקרו את עצמם בשאלות איך מנהלים, איפה היה נכון לאכוף, מהי מדיניות האכיפה שלנו, מה אנחנו מחפשים ולמה אנחנו מגיבים. באכיפה יש סכנה גדולה להיגרר לתגובות. ההפרות באות ואתה מגיב. זה לא אמור להיות כך. צריכה להיות איזושהי מדיניות, אתה צריך להחליט לאן אתה חותר".

* נשמע שהמערכת חשובה לך ושחשוב לך לשפר אותה - למה פרשת?

"אני רוצה שהמערכת תצליח, כי אני אזרח במדינה והמערכת הזאת היא בראש ובראשונה עבור כל האזרחים. בה בעת, גם כשעשיתי דוקטורט וגם כשהייתי ממונה על האכיפה התגעגעתי להיות עו"ד. אני אוהב את עבודתי. בגלל זה באתי לגורניצקי. היה לי חשוב להגיע למקום שבו יש גם את הלקוחות המתאימים, גופים ציבוריים וליטיגציה בינלאומית, וגם יכולת לעסוק בתחומים הכי חמים, גדולים, רלבנטיים ורציניים".

 

*אתה רואה את עצמך חוזר לרשות בהמשך? אולי כראש הרשות?

"אני כאן כדי לעשות את העבודה, זה נותן לי סיפוק ואתגר. מתישהו, כשארגיש שהגשמתי והגעתי לרוויה אני לא פוסל חזרה לרשות. לאיזה תפקיד? את זה ימים יגידו".

 

הגיע למשפטים דרך שיעורי משנה

צבי גבאי נולד בניו יורק. הוריו, שושנה וג'ף גבאי, זוג דתי ציוני, עלו ארצה כשהיה בן שנתיים. המשפחה – הורים וארבעה בנים – התמקמה בירושלים. האם החלה לעבוד במשרד לאיכות הסביבה בתחום הקשר עם פורומים בינלאומיים. האם, איש עסקים ויזם, הקים מפעל לפיתוחים שונים, כחול-לבן, בהם גם גרביים אנטי-בקטריאליים שקיבלו הכורים בצ'ילה בעת שהיו לכודים תחת האדמה.

גבאי ואחיו למדו במוסדות חינוך דתיים. כשהיה בן 9, בכיתה ג', החל ללמוד משנה. באחד השיעורים העלה הרב סוגיה - אמר שבית שמאי אומרים א' ובית הלל אומרים ב', ושאל "מה התשובה הנכונה?". צבי הצעיר הצביע ואמר "יש תשובה. ההלכה כבית הלל" ופירט את נימוקיו. הרב חייך אליו והשיב: "לא. התשובה הנכונה היא מחלוקת". וכך, בין-רגע, התאהב גבאי בניתוח המשפטי, שיהפוך בעתיד לקריירה שלו. "זה היה מאוד עמוק והתחבר לי עם העיסוק המשפטי. תמיד יש פנים לכאן ולכאן. נדיר בעולם שהמקרה ברור, חד ומובהק, שמראש מחייב תוצאה סופית. מתוך העניין הזה הגעתי למשפטים".

אך כשהגיע הרגע הוא לא מיהר להירשם לפקולטה למשפטים. כשהשתחרר מנח"ל מוצנח (כסמ"פ, מדריך צוערים בקורס קצינים), טייל בארץ, בשביל ישראל, בדרום ובצפון, ותהה לאן ימשיך. "היו לי התלבטויות קשות. אני גם מנגן בפסנתר, מצייר ומצלם, אז התלבטתי אם ללמוד בבצלאל, עיצוב גרפי, עיצוב תעשייתי או ללכת ללמוד לימודי ארץ-ישראל, כי מאוד אהבתי לטייל ולהדריך טיולים".

אבל שיעור המשנה בכיתה ג' השפיע עליו השפעה מכרעת, והוא בכל זאת בחר במשפטים. גבאי למד באוניברסיטה בעברית, ולפרנסתו הדריך טיולים. את הלימודים מאוד אהב, אך עולם המסחר לא משך אותו אז. גבאי חלם להניע מהלכים שישפיעו על החברה ולא להשתלב במשרד עו"ד מוביל. "לא הכרתי משרדי עו"ד גדולים ושמות משרדים גדולים לא אמרו לי דבר. רציתי מקום שבו תהיה לי אחריות ואוכל להוביל דברים".

את המקום הזה הוא מצא בפרקליטות, לאחר שמשה לדור, אז פרקליט מחוז ירושלים, הופיע בכנס באוניברסיטה וסיפר על עבודת הפרקליטים. "לדור השפיע עליי מאוד, אז הגשתי טפסים והתראיינתי אצלו ודיברנו כמעט כל הריאיון על פסנתר ולא על העבודה, וכך הגעתי לפרקליטות".

לפרקליטות מחוז ת"א הגיע לאחר שאשתו, דפנה, שאותה הכיר בשיעור דיני חוזים בשנה א', התקבלה להתמחות בבית-משפט מחוזי בת"א, והוא הלך בעקבותיה למרכז. לאחר כחמש שנים בפרקליטות נסעו בני הזוג עם בנותיהן התאומות לארה"ב, שם עשה גבאי את הדוקטורט באונ' קולומביה ועבד במשרד עו"ד. ב-2008 חזרה המשפחה לארץ, וגבאי מונה לממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך. לאחר כשנתיים וחצי עזב חזרה לשוק הפרטי, ובינואר השנה הצטרף למשרד עוה"ד גורניצקי.