הקרטליסט הערבי הראשון

| ראני חאג'-יחיא
28 במרץ 2012

פורסם בעיתון גלובס, מאת עו"ד ראני חאג'-יחיא, בתאריך 28 למרץ, 2012.

 

בימים שבהם גובר השיח סביב הריכוזיות במשק ואנו מצווים להמלצות הוועדה הדנה בנושא, הרהרתי ביני לביני - היבוא יום ושיח זה יכלול גם את הסקטור העסקי במגזר הערבי? הייתי ילד ועודני חולמני, אך אני מרשה לעצמי לחלום על היום בו אנשי עסקים מהמגזר הערבי בישראל יצליחו ויגיעו לפסגות ולהצלחה כה רבה, עד כי יהיה צורך בעיסוק בהפרדת החזקותיהם הצולבות בנכסים ריאליים ובנכסים פיננסיים. היבוא היום בו כותרת העיתון תהיה כי הממונה על ההגבלים העסקים מבקש להכריז על חברה שבראשה איש עסקים ערבי כקרטל?


אך מחלומות יש להקיץ, שכן המציאות שונה לחלוטין. אין צורך להכביר מילים באשר למצבו העגום של המשק. ואין כוונתי למשק ככלל, אלא למשק במגזר הערבי, שהינו משק המנותק נתק גדול מהמשק הישראלי, בכל מאפייניו וצורת התנהגותו. אומנם התרגלנו לזיהוי הכפול של שווקים במדינתנו האחת, אך מדובר לטעמי בהרגל מגונה ומטריד. אין מדובר בפילוח של ענפים שונים או בסיווג על-פי גודל, אלא בפילוח משקי על בסיס אתני - משק אחד ליהודים ואחר לערבים, ורב למרבה הצער השוני על המשותף ביניהם.

 

שוני וקיטוב במהות

כלכלנים דורשים תכופות מהממשלה למלא את תפקידה המשולש - השגת צמיחה, שיפור נתוני תעסוקה ושמירה על שיווי משקל במרקם החברתי בישראל. במצב השורר כיום, הדרישה לשמור על איזון במרקם החברתי בין קיסריה לבין ג'סר אלזרקה, הרחוקות אמנם זו מזה מרחק פסיעות מעטות בלבד, הוא כדרישה לחבר בין מאדים לנפטון. אין הכוונה רק למראה - אלא לשוני ולקיטוב במהות, במנטליות, בתפיסת העולם העסקית וביכולת היזמית.

 

אינני טוען שכל עיוותיו של המשק הערבי נעוצות בכך שהמגזר הערבי חש עצמו ככזה שאינו כפוף לשלטון החוק או לסדרי הכלכלה בישראל, כמו גם שאינני טוען שכל תחלואיו של המגזר הערבי נובעות בעיקר מאפליה שלטונית ממוסדת. הבעיה מורכבת יותר, הרבה יותר. הפתרון צריך להתחיל בהכרה שיש צורך בשינוס מותניים ובנטילת אחריות, כל אחד בחלקו וכל אחד בתרומתו. יש למגר את התופעה בה במשק אחד משלמים מסים, ובאחר דיווח על הכנסות הינה בבחינת המלצה בלבד. משק אחד נהנה מתשתיות מעודדות צמיחה, ומשק אחר חולם על חיבור לתשתיות כבישים וביוב. משק אחד נהנה מפיתוח תחבורה ציבורית ונגישות, ובאחר תשלום שכר מינימום הוא בגדר חלום אחרית הימים. הראשון נהנה מתוכניות מתאר ופתוח, והשני עוסק בבניית פיראטית ובשריפת אשפה באישון לילה.

 

ממשלה שאינה מפתחת אזורי תעסוקה ותוכניות מתאר גורמת לכך שרבים מהעסקים ייבנו ללא היתרים. עסק שנבנה ללא היתר לא מקבל אשראי, ומשכך הוא יתקשה להתקיים וגם לשלם ארנונה ומסים. עירייה שלא מקבלת ארנונה מעסקים היא לרוב עירייה ענייה, שאינה משקיעה בחינוך ובתמורה מקבלת שכונות עוני ומצוקה. מקובלת עליי ומקבל אני על עצמי את הנוסחה "מלמטה למעלה". עיר שלא משלמים בה מסים, היא עיר שלא מקבלת מענקי איזון מהממשלה ואין לה יכולת כספית אמתית לפתח אזורי תעסוקה.

 

מדובר במשחק של סיבה ומסובב המשפיע על המשק כולו. בסופו של יום רווחת ההסכמה כי עסקים במגזר הערבי מהווים פוטנציאל לצמיחת המשק כולו, זה שבתל אביב, וזה שבשפרעם ובטייבה. יש להודות כי שני המשקים מחזרים תכופות אחד אחר השני, ורצון הממשלה באמצעות הרשות לפתוח כלכלי היא אך דוגמה לחיזור שכזה. ניתן אף להשתמש בדחף של הציבור הערבי להשתלב בחיים המודרניים כשרבית קסם שתטבע את חותמה על הליך החיזור. יחד עם זאת, רק ימים יגידו אם חיזור זה יזכה לקידושין כדת כלכלה ורווחה.

 

הכותב הינו עורך דין במשרד גורניצקי ושות'